פודקאסט זמן קנאביס

זמן קנאביס – פרק 4: גלגולה של תעשיית הקנאביס בישראל.

בפרק זה, לינוי בר גפן מראיינת את רוני כץ עמיחי, מחלוצות תעשיית הקנאביס הרפואי בארץ, לשיחה על תעשיית הקנאביס הרפואי בארץ, על ההבדל בין טיפול בנשים לטיפול בגברים בקנאביס רפואי, על המחקר, ועל המקום של נשים בתעשייה.

תמלול הפרק

שלום לכם תודה שבחרתם להאזין לפודקאסט שבו נדבר על היבטים שונים של עולם קנאביס. ב"זמן קנאביס" נשוחח עם מומחים שיספרו לנו על יכולות הטיפול של זני הצמח השונים, על חשיבות הגידול והאריזה, וכמובן על מה שהמטופלים זכאים לדעת ואינם תמיד יודעים היכן נמצא המידע. קנאביס הוא תעשייה רפואית חדשה, ולאחרונה גם טרנדית ממש במיינסטרים בקרב אנשים רבים. העובדה שמדובר בצריכה מדיקלית רפואית של צמח קנאביס, עדיין מעוררת איזה שהוא דיסוננס. טוב, זה לא כל כך מפתיע, כי הרי משיח של אי הפללה ועד ללגיליזציה, מצריכה מחתרתית ועד לתרופה, קרה כאן תהליך של עיצוב תודעה שלנו כלפי הצמח. וכן, לוקח לנו קצת זמן לעכל ולהבין שהפעם אין כאן היבט פלילי, להיפך, יש כאן צמח טבעי שמאפשר לרבים לחיות את החיים עם קצת פחות כאב וסבל. המשמעות של 'הקצת' הזה עבור מטופלים יכול להיות שינה רצופה, זה יכול להיות היכולת לעבוד, ואפילו לשכוח מהכאב לכמה שעות. זה עולם ומלואו.

האורחת שלי היום צמחה עם התעשייה בישראל ולמעשה פגשה בה כבר לפני יותר מעשור. היא יודעת שלא מדובר במשהו חדשני וטרנדי, היא מכירה את תעשיית הקנאביס בארץ ובעולם.

שלום לרוני כץ עמיחי, סמנכ\"לית שיווק ומכירות של קרונוס ישראל, ולמעשה אפשר לומר, אחת הנשים המובילות בתחום הקנאביס הרפואי, נכון?

אהלן, כיף להיות פה. כן בהחלט אני עם 2010 כבר בתחום אז בהחלט אפשר לומר שכבר אי אלו שנים אני חיה ונושמת את העולם הזה.

איך הגעת אליו?

זה יותר הגיע אליי. במקום העבודה הקודם שלי יצרו איתנו קשר, דרך מישהו שמכיר מישהו, מי שהחזיק ברישיון הגידול. זה התחיל בהסדרה הישנה והוא חיפש למעשה משקיעים. ככה הוא הגיע אל מי שהיה אז הבוס שלי וכך נוצר הקשר. יום בהיר אחד מודיע לי הבוס הקודם שלי, הנה אקסל – 20 מטופלים קדימה. לא ידעתי מה זה קנאביס, אני מודה מעולם לא צרכתי, אני לא נגד, פשוט מעולם לא יצא. והייתי בעצם צריכה להתחיל ללמוד מה זה. ב-2010 בארץ זה מאוד מאוד מחתרתי זה מאוד מאוד טבו. אני לא ידעתי בכלל יש כזה דבר שנקרא קנאביס רפואי בריאות בכלל נותן את האופציה הזאת כטיפול. פשוט קפצתי למים.

מאיפה היו, אם ככה, מקורות המידע שלך?

אתר שאני פוקדת, עד היום דרך אגב, זה האתר לייף לי דוט קום, אתר מעולה, אתר קנדי או אמריקאי. ככה התחלתי ללמוד מה זה סאטיבה, מה זה אינדיקה, התחלתי ללמוד את העולם הזה של זנים, שיש אלף ואחד זני קנאביס. למדתי מה ההשפעות הרפואיות של זן כזה או אחר, שלא לדבר על המטופלים שלימדו אותי המון.

אין חכם כבעל ניסיון. דרך השטח אפשר אולי ללמוד הכי טוב, נכון?

לגמרי. זה התחיל מאוד בקטנה זה התחיל עם 20 מטופלים, ובפרק זמן קצר – התחלתי בלמפות מאות מטופלים אם לא אלפי מטופלים. שנים שעבדתי לבד, דיברתי עם מטופלים ברמה היומיומית. זאת אומרת, בחודש ניהלתי אלפי שיחות עם מטופלים, שיחות מרתקות. זה קרה לעיתים מאוד קרובות, כי את פוגשת את המטופל בנקודה שבה הוא כבר עם הלשון בחוץ, הוא כבר 'די'. הוא עובר שבעת מדורי גיהנום עד שהוא מקבל את הרישיון המיוחל, והוא נמצא במאבק מול קופת החולים או הביטוח הלאומי או מול הסביבה שעוטפת אותו אפילו, קצת נמאס קצת קשה, ואז בעצם את פוגשת אותו. את לומדת המון. את לומדת את כל העניין הפיזיות, את מבינה את ההשלכות החברתיות והרגשיות שיש לצמח זה. דרכם אני מתחילה ללמוד שזנים מסוימים מתאימים לאינדיקציות רפואיות כאלו ואחרות וזנים אחרים משפיעים אחרת. יכול להיות מצב שבו מספר האנשים שמקבלים את הקנאביס הרפואי, עבור אותה האינדיקציה, יגיבו אחרת, ואז את מבינה שגם זה יכול לקרות.

מצאת את עצמך בטח בהרבה מאוד סיטואציות, מופתעת.

לגמרי.

אולי גם חוששת. רגע, אם זה לא one size fits all, איך אני ידעת אם זה יעבוד או לא. זה נורא מרתיע לא?

מעולם לא התיימרתי לטפל. אני לא אחות, אני לא רופאה, אין לי הסמכה. אז תמיד הגדרתי את עצמי כמלווה. אני מלווה יד ביד עם המטופל וממליצה. לימים, ככל שהמחקר מתפתח והסיפרות נהיית יותר זמינה, את מבינה שיש את המערכת האנדוקנבינואידית, ולכל אחד מאיתנו יש מערכת שונה, ולכן השוני בתגובות, ולכם מהר מאוד מגיע המשפט שאומר שאני יכולה להמליץ לך על זן כזה או אחר, כי מטופלים שסובלים מאותה אינדיקציה סובלים מ.. אבל קח בחשבון שאתה יכול להגיב אחרת.

יש אלפי מטופלים כמו שאמרת קודם, ששוחחת איתם לאורך השנים, ואני מניחה שאי אפשר לזכור כל שיחה ושיחה, אבל יש אחת שאת זוכרת במיוחד? מטופל שאת זוכרת במיוחד?

בהחלט. פגשתי אותו במאי 2011, צלצלתי לעדכן אותו שהוא קיבל את הרישיון המיוחל לקנאביס רפואי. תואמה הדרכה. הוא היה שונה בהרבה מובנים, מה שנורא בלט לי הוא שהוא נורא סבל פיזית, אבל היה נורא אופטימי. השיחות איתו תמיד, הוא תמיד חייך. זה היה נורא שונה כי לרוב השיחות הן 'כבדות', וכשאת בת – 31 ופתאום את פוגשת אנשים בני שלושים וארבעים עם סרטן ועם כל מיני מחלות שלא שמעת על קיומן, זה פתאום היה משב רוח נורא מרענן. אז תואמה הדרכה והוא יצא לדרך. יום יום הוא צלצל וממש שיתף אותי בתסכול שלו- שהוא לא מרגיש כלום. הוא עושה, מה שצריך, משתמש לפי מה שהמדריכה הסבירה לו ולא מרגיש שום הקלה. שבועיים החזקתי אותו בשיניים והתחננתי שלא יוותר, ןסוף סוף אחרי שבועיים הגיעה השיחה המיוחלת שהוא אמר לי 'רוני אני סוף סוף מרגיש משהו'. זה באמת ריגש אותי עד דמעות. דרך אגב, מאז הוא צרכן קבוע של קנאביס רפואי.

כבר עשר שנים אם ככה, תקופה.

לגמרי. ומזה את מבינה שלא תמיד ההשפעה מגיעה מיידית. זה נחרט תשמעי, כי זה משנה לאנשים את החיים.

כשאנחנו מדברים על הצרכן, אנחנו מדברים הרבה על גברים. הם עיקר הצרכנים, נכון?

מעולם לא עשיתי איזה שהיא סטיטיסטיקה, אבל זה בהחלט מרגיש ככה.

איך אפשר להסביר את זה?

זאת שאלה טובה. אני מנסה לחשוב אם זה עניין של, אולי גברים יותר פתוחים לזה מנשים? האמת היא שזה מאוד מעניין לבדוק את זה מהכיוון של האינדיקציות הרפואיות, והאם גברים פוגשים את זה יותר מנשים. זה כמו שפיברומיאלגיה, אנחנו יודעים שמזהים את זה אצל נשים יותר, 10% גברים. פוסט טראומה, הלומי קרב למשל. את יודעת, יש פוסט טראומה שהיא לאו דווקא..

מתגובה למצב בשטח הצבאי.

בדיוק, יש לנו גם נפגעות פגיעה מינית ותאונות דרכים. מעניין לבדוק הלומי קרב לעומת שאר ה- PTSD.

את יודעת, יכול להיות שזה באישורים שהמשרד נותן. זאת אומרת, להלום קרב, זה מצחיק לדבר על זה כי היום הם כבר מקבלים, כי אני זוכרת את המאבקים בכלל לאשר להם, שזה היה סיוט של שנים. ואולי להם נותנים קצת יותר בקלות מאשר למישהי שהיא פוסט טראומטית כתוצאה נגיד מהתעללות מינית או פגיעה אחרת?

זה יכול להיות.

הסיבה שאני מדגישה את זה כי אנחנו רוצות באמת בפרק הזה להתעסק בהבדלים המגדריים, נשים וגברים גם כצרכנים וגם כאנשים שמובילים את התעשייה הזאת. עכשיו, מצד אחד, נשים מזוהות יותר מגברים עם טיפול, עם לתת טיפול. מצד שני, זאת תעשייה ובתעשייה תמיד בצמרת אני נפגוש שכבה עבה של גברים. איך זה בתחום הקנאביס?

אני חושבת שזה מיקרוקוסמוס של התעשייה כולה. אני חושבת שבסופו של דבר שזה מגיע לרמת מנכ"לות אז אנחנו לפי דעתי נפגוש עדיין יותר גברים מנשים, אבל אני חייבת לציין שגם במקום עבודתי הקודם וגם בנוכחי, ברמה של אג'נדה יש גיוס של נשים, ונשים יושבות בדרגות הניהול הגבוהות, הבכירות, שזה משהו שהוא מאוד משמח לראות. בכלל, אני חושבת שבשנים האחרונות רואים המון המון הצטרפות של נשים גם לתחום ה – RND, לתחום הפיתוח של הקנאביס הרפואי, אבל עדיין זה מיקרוקוסמוס של התעשייה כולה שהיא עדיין גברית.

הן מביאות היבט שונה, הסתכלות אחרת?

בטח. זווית אחרת, אני חושבת בייחוד כשצץ איזה שהוא משבר, משבר עסקי, זאת אומרת של חברה, ושאת צריכה עכשיו לפתור בעיה. אני חושבת, שלנו הנשים יש תמיד זווית שהיא שונה, היא יותר יצירתית.

אני חושבת גם, נשים הן יותר מוטות יחסים מה שנקרא, בתוך הסיפור הזה. אני חושבת שדווקא בתחום שהופך להיות יותר ויותר רפואי, יותר ויותר טיפולי, להיבט הזה יש משמעות נורא גדולה. צריך לתקשר פה עם בני אדם, צריך לנהל איתם מערכות יחסים של ממש. אנחנו מדברים על תחום שזה לא לרשום מרשם וסיימנו. יש מעקב, צריך להקשיב, צריך להיות רגישים לצרכים, לחוויות של הצרכן.

נכון. אז בבתי המרקחת יש באמת את הרוקחים. אני יודעת אבל היום שיש לא מעט אחיות שעוברות הכשרה לטיפול באמצעות קנאביס רפואי, לליווי, ופה זה בעיקר אחיות שנותנות את הליווי הזה. זה באמת משהו שהוא 'נשי', ובסדר, זה משהו שאנחנו מצטיינת בו גם.

אז בואי באמת נחזור לעניין ההבדל בין הצרכן הגבר לצרכנית האישה. קודם כל, יש הבדל?

בטוח יש הבדל בצורה שבה מתנהלות השיחות איתה.

באיזה מובן?

אני חושבת שלגברים אין בעיה לבוא ישר עם מה שנקרא, כל האמת לפנים, 'מגיע לי ככה', 'אני לא צריך לקבל ככה', 'אני דורש 1,2,3,4,5..'. אצל נשים.. זה תמיד, עדיין, לצערי, קצת יותר מתנצל וקצת יותר מתבייש. זו הייתה החוויה שלי, אז, שבאמת דיברתי עם המון מטופלים כל חודש, שיחות עם נשים לרוב היו יותר קלות, הן גם היו לרוב יותר אינטימיות.

הן נפתחו יותר..

כן, זה מגיע למצבים שהן חושפות בפני את המצב בבית ואת המצב הנפשי.. את יודעת, הן ממש מכניסות אותך פנימה.

יש לזה משמעות לחשיפה הזאת. בסוף, הרי ההפרדה בין המחלה לחולה, לאנשים שסביבו, המטפלים, היא הפרדה נורא מלאכותית. היא הייתה שרירה במשך הרבה מאוד שנים, לאט לאט העולם נגמל ממנה, וכשאנחנו מדברים על מוצר כמו קנאביס, לחוויה ההוליסטית הזו, יש משמעות אפילו דרמטית יותר. זה משפיע על יחסים, זה משפיע על התייחסות חברתית, זה משפיע אפילו על דימוי העצמי.

לגמרי, אני יכולה לומר שכבר ב – 2010, שמדריכים מטופל איך ניגשים בכלל לסיפור הזה של קנאביס רפואי, אנחנו מבקשים שיתלוו אליו, הסביבה המיידית. זאת אומרת, כל מי שהוא רואה לנכון, כל מי שמטפל בו, אם זה אנשים מבוגרים אז גם ילדים. אנחנו ממליצים שהסביבה המיידית תהיה נוכחת כי ברור לנו שיש מקרים שהסביבה הזו היא זו שנותנת לו את הבקבוק, היא זו שממננת, זו שמטפלת, אבל אין מה לעשות, שימוש בקנאביס רפואי משליך לא רק על המטופל עצמו, אלא גם על הסביבה המיידית.

מי באמת מקבל לגיטימציה גדולה יותר להשתמש בקנאביס רפואי, גברים או נשים?

על זה קשה לי לענות כי זה נראה לי מאוד פרסונלי. זה גם נורא תלוי גיל, אנחנו יודעים שצעירים יותר, מן הסתם, יותר פתוחים לזה, וככל שעולים בגיל אז יש יותר עכבות. על זה קשה לי לענות.

יש גם הבדל בהתוויות. הזכרת קודם את פיברומיאלגיה, שזו מחלה שמזוהה עם נשים, ואני זוכרת את המאבקים של חולות שיאשרו להן רשיונות לקנאביס רפואי. את חושבת שבעולם שבו הרפואה יותר ויותר מוכוונת ממגדר, כי אנחנו רואים שיש הבדלים בתגובות ובפיזיולוגיה בין נשים לגברים, גם הקנאביס צועד יד ביד עם ההתאמות המגדריות האלה?

אני חושבת שכן, ואני חושבת שפה יש הזדמנות לעשות – פשוט מחקרים. אם יש הבדל אז ההמערכות הן שונות אז היה מעניין לבדוק את המערכת האנדוקנבינואידית הגברית לעומת הנשים.

מה אנחנו יודעים עליה כיום, בהבדלים בין גברים לנשים.

זה העניין, שאני לא בטוחה שאנחנו יודעים. אני חושבת שזה משהו שאנחנו כל הזמן למדים אותו. זה כמו שפעם חשבו שהרצפטור CB1 שזה הרצפטור שקולט את ה – THC, וה – CB2, שקולט את ה – CBD, חשבו שה – CB1 נמצא יותר במוח, במערכת העצבים ו – CB2 יותר מפוזר בגוף. אז היום יודעים שהפיזור הוא די שווה. אני מאוד מקווה שיחקרו ואז אנחנו נדע יותר.

ויש באמת פער בהתוויות בין נשים לגברים? מחלות שמזוהות עם נשים מקבלות את אותו יחס כמו ממחלות שמזוהות עם גברים בהתוויה?

תראי, אם נקח נניח את הידרומנדיאוזיס, שזה משהו שמאפיין מן הסתם נשים, אני לא בטוחה מה המצב היום, אם זה עדיין עובר דרך וועדת חריגים, כי אני יודעת שהן מקבלות קנאביס רפואי, אבל אני חושבת שההתוויה עדיין לא נמצאת בנוהל – 106 שקובע את האינדיקציות הרפואיות. והן נאבקות, מאוד נאבקות מאוד שיכניסו את זה להתוויה, שזה לא יצטרך להיות מקרה 'חריג'.

כן, וגם ראינו מה שהיה עם הפיברו.

כן, שניתן להן, שנים הן קיבלו ואז חתכו, הפסיקו. ואז המאבק היה שיאפשרו להם לחזור ולקבל את הרישיון.

אוקיי, אז ברור שצריך לחקור, אבל בתגובות שאת רואה וראית מהשטח, נשים וגברים, מה ההבדל?

אצל גברים, זה בעיקר היה החזרה לפעולה, זאת אומרת, פתאום את יודעת, העלייה באיכות החיים, החזרה לדברים הבסיסיים. פתאום היכולת לצאת מהבית, היכולת לשינה רציפה שהיא יותר משעתיים – שלוש, מבחינתם פתאום חמש שעות לישון רצוף זה 'וואו'. אצל נשים לרוב זה היה יותר בקטע האמוציונלי, זאת אומרת בקטע הרגשי. פחות הקטע התכלסי, הפיזי, אלא יותר הנפשי, התחושה יותר טובה, השמחה, את יודעת, הן פתאום שמחות. זה משהו שהן לא חוות הרבה מאוד.

הן לא תמיד מרגישות לגיטימציה, שזה משהו שראוי להילחם עליו עבורן, השמחה. זה נתפס כאיזו פריבילגיה.

כן, זה נתפס כמשהו שהוא nice to have, אבל לא must have.

נכון. ובאמת, יכול להיות שהן מדגישות בתיאור שלהן את הפן הרגשי ופחות את הפיזי?

הן מזכירות יותר את איך חייהן נראו לפני אותו אירוע, או מחלה. הן כל הזמן, את יודעת, 'אבל הייתי כך וכך, ואני רוצה לחזור ל.. או לפחות לרבע ממה שהייתי עושה פעם'.

תראי, דיברנו באמת על ההקשר של הטיפול, ההשפעה הרי של מחלה, לא רק על החולה, אלא גם על המטפלים סביבו. ואנחנו יודעות שבדרך כלל ה – Caregivers הן נשים. אני יכולה לומר לך אפילו מהניסיון שלי כמי שמייעצת למטופלים ולבני משפחה, הלקוחות שמגיעים אליי כמעט תמיד לא משנה אם החולה הוא גבר או אישה ה- Caregiver שמגיע איתו זו אישה כלשהי. הבת שלו, אמא שלו, בת דודה וכולי. זאת אומרת שאנחנו מציעים טיפול שמייצר רווחה לא רק לחולה, אנחנו גם מציעים רווחה על הדרך לאיזושהי אישה נוספת שנמצאת איתו.

לגמרי. לחלוטין. הגיעו אליי לאורך השנים, מטופלים, של המשפחה שלהם התפרקה. היא התפרקה בגלל חוסר היכולת לחיות בלי המענה הזה שמקבלים עם קנאביס רפואי. זה באמת פירק משפחות. או לחילופין מנע פירוק של משפחה.

אז אם אנחנו מסתכלות קדימה, לאן המחקר צריך ללכת, לאן התעשייה הזאת צריכה ללכת. אנחנו מסתכלות על זה עכשיו בפילטר שהוא הפילטר המגדרי. מה הדגשים שאת חושבת שכדאי לתת פה?

אז קודם כל יש את העניין של כמה שיותר מחקרים קליניים בכלל על כל מחלה רפואית ,בעיקר אלה המאפיינות את המין הנשי. אני חושבת שלאורך השנים היה מחקר יותר לכיוון הצמח, ואני חושבת שהגיע הזמן להתמקד במחקר על הגוף זאת אומרת איך הגוף שלנו פוגש את החומרים הפעילים בקנאביס. שפה אני בטוחה שיש שוני בין המערכת הנשית לזו הגברית קולטת את אותם חומרים פעילים.

אולי להתמקד בהשפעה הרגשית – אולי נשים מדברות על זה יותר אבל גברים לא חווים את זה פחות. זה גם כיוון ללכת אליו לא?

נכון.

זה כיוון שכדאי ללכת אליו לא?

לגמרי.

מבחינת היחס של התעשייה עצמה לנשים וגברים, כעובדים בתעשייה עצמה, לאיזה כיוון את חושבת שכדאי ללכת?

אז אני נורא שמחה לראות עוד ועוד נשים. דרך אגב, אצלנו את רואה נוכחות נשית מאוד מאוד מאוד יפה, גם בחממה גם במתקן הגידול. הן עושות עבודות חקלאיות בדיוק כמו הקולגות הגברים שלהם.

כן, כי אני זוכרת לפני 10 שנים לפחות, משהו כזה, כשהייתי מגיעה לחממות, אם הייתי רואה איזושהי אשה, זו הייתה ההיא שם בצד שמפוררת את העלים ומכניסה לאריזות, אבל היא לא הייתה במהות של הגידול עצמו, שמה זה היה אחוזה גברית לגמרי.

זה מאוד השתנה. אצלנו, אני יכולה להעיד, יש נוכחות נשית גם בקציר, שזו עבודה פיזית מאוד. לאורך כל תהליך הגידול את פוגשת המון המון נשים לצד גברים. גם במפעל הייצור יש נוכחות נשית מאוד מאוד יפה, וגם בהנהלה אז אני רק יכולה לקוות שהמגמה הזו תימשך.

כמה נשים פגשת בהתחלה במקצוע שלך?

אחת.

רק אחת?!

כן. פגשתי אחת בחברה שאני עבדתי בה, ואחרי איזה שהוא פרק זמן אני פוגשת עוד שתיים.

זה נורא מעט, נורא מעט דמויות שדומות לך להתייעץ איתן על איך מתקדמים, מה מותר להגיד, מה אסור. בטח היית צריכה ללמוד גם הרבה מגברים.

כן.

איזה גבר למשל השפיע עליך?

דוד שלי אמר לי כמה משפטים לאורך השנים, שככה נחרטו ומלווים אותי עד היום.

למשל?

הייתי מועמדת לאיזה שהוא תפקיד, ועלה כמובן העניין של ציפיות השכר. הוא אמר לי משפט, לפי דעתי לפני 15 שנה, והוא אמר לי 'רוני אף אחד לא, לא יקח אותך לתפקיד, כי ביקשת יותר מדי'.

מה זאת אומרת?

זאת אומרת שתבקשי את מה שאת חושבת שמגיע לך. ביקשת קצת יותר מדי? אז יבואו ויגידו לך 'תשמעי אנחנו נורא נשמח שתבואי, אבל אנחנו יכולים להציע לך את מה שביקשת מינוס..'

אבל אל תפחדי לבקש.

בדיוק. לא לפחד.

למרות שצריך לומר, ראינו את זה בהרבה מאוד מחקרים, כשאישה מבקשת שכר גבוה, זה לא בהכרח נתפס כמישהי שמודעת לערכה, אלא כחוצפנית. לעומת גב שבמקרה שלו זה ייחשב לאסרטיביות ראויה.

וזה מה שעצוב.

מאוד. נתקלת בסיפור הזה?

לא, לא נתקלתי אבל זה משפט שממש נחרט לי, ואני משתדלת גם להעביר אותו הלאה, לחברות שמתייעצות, ובאמת, אל תפחדי. מה יקרה? ואם מישהו באמת לא יקח אותך כי ביקשת יותר מידי, אז זה לא מקום שאת צריכה להיות בו מלכתחילה.

את מוצאת את עצמך צריכה לפעמים לשכנע את עצמך בזה?

יש את הסיטואציות האלה שעולה לפעמית ה – 'אוי, לא נעים..'. ב'ציק צ'ק מעיפה את זה הצדה, לא רלוונטי.

עכשיו נגיד בתוך ויכוחים? אנחנו מדברות פה על תחום שעדיין, הדומיננטיות בו היא של גברים, והם גם נעים בגדודים הרבה פעמים, וצריך להתדיין איתם. את מרגישה היום שאת מצליחה לבטא את עצמך ולזכות בתמורה, בצורה נכונה, בצורה טובה, בצורה שמעוררת מספיק הערכה?

לחלוטין כן. גם במקום העבודה הקודם שלי וגם במקום העבודה הנוכחי, לחלוטין כן.

את חושבת שזה כי את מצליחה או כי הסביבה השתנתה?

אני חושבת שזה גם כי אני לאורך השנים למדתי שזה תלוי תמיד גם בצד השני, ולשמחתי הרבה מצאתי צדדים שהם קשובים, וזה עובד.

רוני כץ עמיחי, תודה רבה על השיחה.

תודה רבה.

ועכשיו נעבור לפינתו, עצה קטנה לתחזוקה נכונה, שמגישה לנו מדי פרק ד"ר ויויאנה בראודה, סמנכ\"לית מערך האיכות של קרונוס ישראל.

עוד לא התוויות? תמשיכו לעקוב, יש תמיד חידושים.מחקרים מהשנים האחרונות מראים את היכולת של קנאביס רפואי להקל על תסמיני גיל המעבר בקרב נשים למשל. נמצא כי קנאביס רפואי יכול לשפר את שינה, להפחית חרדות, גלי חום, הזעה מוגברת, ותסמינים נוספים. נכון להיום גיל המעבר איננו כלול בהתוויות הרפואיות של משרד הבריאות, אבל הבשורה היא שגיוליים האחרונים, וחלוקת מחקר קנאביס למחקר לנשים ולגברים, מבטיחים התפתחויות נוספות שכדאי ורצוי להמשיך ולעקוב אחריהם. ולסיום עוד טיפ חשוב, מניסיוננו אנחנו יודעים שלמטופלים יש שאלות, אבל הם חוששים להתייעץ או מתביישים לשאול. בכל שאלה פנו לרופא או לרוקח, הם שם בשבילכם.

תודה רבה שעזרתם לזמן קנאביס. אתם מוזמנים לשמוע פרקים נוספים בספוטיפיי ובאפליקציות פודקאסטים נוספות להתראות.

תודה לויויאנה. נסכן את הפרק בכך שלעוצמה נשית יש מקום בכל אחת מהתעשיות, ולראות נשים מובילות בכל תחום זה תמיד מעורר השראה, בטח כשמדובר בתחום שמגיע מהשדה הגברי, תרתי משמע.

ניתן להאזין לכל הפרקים ב – Spotify ובאפליקציות הפודקאסטים האחרות.