פודקאסט זמן קנאביס

בפרק הזה נתמקד בשינוי שעובר עולם התקשורת ביחס שלו לקנאביס.
לינוי בר גפן משוחחת עם תום וגנר, מחבר הספר "מלחמות הקנאביס", על היחס של התקשורת לקנאביס רפואי, ועל כך שבאופן מפתיע, דווקא התקשורת המסורתית מחבקת בשנים האחרונות את הקנאביס הרפואי, בעוד הרשתות החברתיות מערימות קשיים ולא מאפשרות דיון פתוח בנושא.

תמלול הפרק

זמן קנאביס – זה הזמן לדבר על קנאביס רפואי וכל מה שחשוב לדעת.
שלום לכם ותודה שבחרתם להאזין לפודקאסט שבו נדבר על היבטים שונים של עולם הקנאביס. בזמן
קנאביס נשוחח עם מומחים שיספרו לנו על יכולות הטיפול של זני הצמח השונים. על חשיבות הגידול והאריזה, ובעצם על מה שהמטופלים זכאים לדעת אבל לא תמיד יודעים היכן למצוא את המידע ומתי המידע הנכון.

בפרק הזה אנחנו רוצים להתמקד בשינוי שעובר עולם התקשורת ביחס שלו לקנאביס. בשנים האחרונות הקנאביס הרפואי זוכה לפריחה תקשורתית. הוא מסוקר בעקביות במהדורות החדשות, מוזכר בתוכניות טלוויזיה, מקבל שערים, כתבות מפרגנות בעיתונות הכלכלית והיום זה אולי נראה לנו טריוויאלי אבל זה חתיכת שינוי. בעבר, ואני זוכרת את זה עוד מראשית ימי כעיתונאית, 20 שנה אחורה בואו ניקח, מרבית הכותרות היו עם קונוטציה שלילית. זה היה מאוזכר בהקשר של פשיעה, וסחר בסמים.

אז קרה משהו. השינוי הזה הוא חלק מהשינוי בדעת הקהל במדיניות של הממסד, והוא מורגש גם בעולם התקשורת. תום וגנר הוא איש יחסי ציבור יועץ אסטרטגיה והוא גם מחבר הספר "מלחמות הקנאביס" שעליו הוא מועמד לפרס ברנר ופרס שר התרבות. הוא התוודע לתחום בעקבות מחלת הסרטן של אבא שלו. אבל אז כשכתב את הספר הוא מצא את עצמו הופך למעין הסלמאן רושדי של צוקרברג. האיש שנלחם על מקומו של הצמח בשיח החברתי התקשורתי, המודרני. אהלן תום.
אהלן תודה שהזמנתם אותי.

קודם כל צריך לומר גילוי נאות אנחנו חברים כבר הרבה מאוד שנים.
המון.

ואת העיסוק שלך בתחום הזה של הקנאביס הרפואי והספר שכתבת, אני מלווה ככה מרחוק ומקרוב. וזה דיי מדהים לראות איך הספר הזה, שעל פניו נראה די תמים. זאת אומרת, מלחמות הקנאביס הוא בעצם ספר שמביא עדויות של חולים על איך הקנאביס שינה את עולם לטובה, נכון?

כן. אבל הוא גם מביא עדויות על איך הרגולציה שינתה את עולמם לרעה. כל המערכה בעצם שמנהל הממסד העולמי אפשר להגיד פחות או יותר נגד "השיח החברתי" כמו שאמרת, נקרא לו במירכאות כפולות. ואנחנו נמצאים באמת באיזושהי סיטואציה שבה הקול של מטופלי הקנאביס, שזה קול קריטי בכל התחום הזה כי הוא מרכז הכל. זאת אומרת הוא אומר מצד אחד זה עוזר לנו, לאנשים חולים, מצד שני אתם המערכת, אתם אלה שמפריעים לנו להגיע לטיפול. אתם מפריעים לנו. וזה קול שדורש שינוי יסודי בכל הסיסטמה הרקובה והלא הגיונית שמתקיימת בעולם ב-100 שנה האחרונות שהפכה צמח שפוגע באנשים פחות או יותר באותם אחוזים שבוטנים פוגעים באנשים או כל דבר אחר שיש עליו אחוז מאוד קטן שאנשים שאלרגיים למשהו שהוא כאילו סם מסוכן. למרות שמדובר בחומר שלא הורג. זאת אומרת יש פה איזושהי מרמה של הציבור מלכתחילה. אנחנו כולנו נולדנו לתוך המרמה הזאתי, ומקשה עלינו מאוד מאוד לראות שיש פה סיטואציה הזויה שבה אנשים בעצם נשלחים לכלא או לאכיפה פלילית. בחלק מהמקרים פשוט כי הם רוצים לטפל בנסיבות בריאותיות שיש להם, שידוע מחקרית שקנאביס מועיל להן אבל בירוקרטית ורגולטורית הדבר לא מוכר.

שים רגע את כובע הלוחם למען הקנאביס רגע בצד. ובוא תחבוש רגע את כובע איש התקשורת. האדם שרגע עושה זום-אאוט ומסתכל על המערכת התקשורתית. ורואה איך השחקנים פועלים ומה מניע אותם. למה אני מבקשת את זה? כי בתקשורת הממוסדת, כלומר העיתונים, ערוצי הטלוויזיה, הפורטלים הגדולים באינטרנט, קנאביס כבר לא ביג דיל שם. יש שם ערוצים שלמים שמוקדשים לזה בתוך פורטלי אינטרנט, בחדשות אתה רואה כתבות על קנאביס כמעט אך ורק בהקשרים חיובים. אתה כמעט לא רואה
את זה בהקשרים שליליים יותר. השתנה משהו בתקשורת הממוסדת. משהו דרמטי, לא?

קודם כל השתנה משהו, זה בטוח. אם את מסתכלת עכשיו ברזולוציה של מה קרה לפני 20 שנה ומה קורה היום השינוי הוא ברור. אבל השינוי לא תואם את המציאות. כי על מה אנחנו מדברים בעצם? בואי שנייה נקרא לדברים בשמם. בואי נגיד, שעכשיו היינו בהשאלה, במצב שבו הכנסת לא מצליחה לגייס רוב לסיים את הפללת ציבור הלהט"ב, כן? אני בכוונה שנייה גולש לאותה דוגמא מפורסמת של החוק שאסר על משכב זכר ובעצם בוטל בשנות ה-80. נכון שלא אכפו אותו אגב, הייתה מספיק תבונה בשביל לא לאכוף אותו. אבל בואי נדמיין לעצמנו לרגע שהיינו במציאות שהחוק הזה נאכף. ומשטרה נכנסת לבתים של אנשים שידוע שהם גייז בודקת אם הם גייז בכל מיני דרכים ואם כן לוקחת אותם לכלא, כן? ועכשיו התקשורת הייתה מייצרת איזשהו שיח כזה מאוזן שאומר, כן, אבל יש לזה פנים לכאן ולכאן. לא. אין לזה פנים לכאן. השיח הזה לא אמור להיות מאוזן.

אבל זה בדיוק העניין. שאני חושבת שבמובנים האלה, דווקא התקשורת הממוסדת, לא מציגה היום פנים לכאן ולכאן אלא מציגה דווקא את העוול שנגרם לחולים שזקוקים לקנאביס רפואי ולא מקבלים אותו. היא שמה על זה דגש הרבה יותר משמעותי מאשר על קולות נקרא לזה מיושנים, שמרנים יותר שמתנגדים לקנאביס. בטח בתקשורת הכללית, כן?

אז בסדר. בואי נגיד שאנחנו כולנו מכירים את הרעה החולה של התקשורת המודרנית, שנותר בהרבה מאוד מקרים פשוט לקבל את נקודת המוצא של הדובר ואם עכשיו היא מקבלת הודעה לעיתונות שהמשטרה אומרת תפסנו חממת קנאביס אז הם אומרים איזה יופי המשטרה תפסנו חממת קנאביס. והם לא אומרים רגע, למה בכלל תפסתם חממת קנאביס?

לא אבל תשמע, אני אגיד לך איפה היה פה שינוי בטון. ואני אומרת את זה כרגע ממקומי כקריינית חדשות בעבר. אני זוכרת שכשאני הייתי חיילת בגלי צה"ל והייתי צריכה לערוך מבזקים ותמיד בשבת אין לך מה להכניס לחדשות אז אתה מחכה לראות, לקבל איזה ביפר מהמשטרה שיש איזה תפיסה של משהו. אז כשהיינו מקבלים את ההודעה על נתפס כך וכך קנאביס, אז קראו לזה "סם מסוג מריחואנה". אז כשהיינו מקריינים את זה בחדשות היינו מיד מרצינים. והטון היה הופך להיות ככה מאוד חמור נתפס ככה וככה קנאביס. ואז עברו כמה שנים והתנסינו בעצמנו גם. והשיח השתנה. והיום כשאתה מקבל כזה ביפר אז קודם כל סביר להניח שאתה תתעלם ממנו אם מדובר בפחות מאיזה אתה יודע, משהו בקנה מידה בינלאומי. ואם לא תתעלם ממנו אתה תקריא את זה כמעט בטון משועשע.
אז רגע, מה שאת אומרת עכשיו זה דוגמא קלאסית לשינוי שזה עבר ב-20 שנה האחרונות. אבל איפה אנחנו אמורים להיות? כשחולים לא מצליחים לקבל תרופה למחלה שלהם? כשחולים נאלצים לשלם כל חודש אלפי שקלים על הרישיון שהם כן הצליחו לקבל אחרי שהם הצליחו לקבל? התקשורת אמורה לשבת על הדבר הזה בדיוק כמו שהיא הייתה יושבת על הראש של הדבר הזה, אם עכשיו הייתה מציאות שמשטרה שנכנסת לבתים של להט"ב ואוכפת עליהם כי הם להט"ב.

עכשיו אתה מדבר על מה התקשורת צריכה לעשות.
נכון.

אני אומרת רגע, בוא ננתח רגע מה התקשורת עשתה? כשהמניע דיי ברורים לנו. בדרך כלל אלה לא מניעים מי יודע מה מתוחכמים. זה יותר מניעי מה מוכר. דעת הקהל, הרי בסופו של דבר, תקשורת לא תזרום נגד דעת הקהל. היא רוצה את הקהל הזה. הוא קונה את העיתונים הוא קונה את הפרסומות, היא לא יכולה לזרום נגדו. היא צריכה ללכת איתו. והיא רואה שהשיפוט של הקהל הוא פרו-קנאביס. לאט לאט. ואפשר לומר שבשנים האחרונות זה כבר לא לאט. זה כמעט רוב מוחץ. אז היא הולכת לשם ומדברת מגרונם של תומכי הקנאביס, לא רק הקנאביס הרפואי. אלא בכלל לגליזציה. בעוד שאנחנו רואים שדווקא הרשתות החברתיות שאמורות היו לייצג את הפתיחות, את הליברליות, את הקדמה, דווקא שם יש איים פנומנאליים של שמרנות, ופה אני רוצה באמת להכניס את הסיפור של הספר שלך.

כשאני רוצה לפרסם את הקול הזה של עדויות של חולים שאומרים הקנאביס עוזר לנו אבל החוק דופק אותנו. כשאני רוצה לפרסם את זה, ספר אני מצליח להוציא. כי ספר אני הולך לבית דפוס, ואני מוציא. אבל כשאני רוצה עכשיו לקחת קטעים מהספר, ולפרסם בפייסבוק. פייסבוק, פסלו לי את חשבון הפרסום לצמיתות. אני לא יכול היום לפרסם לא את הספר, לא את העסק שלי, לא שום דבר אחר. כי השתמשתי במילה קנאביס וזה אחרי שפייסבוק עצמה…

אבל יש פוסטים על קנאביס בפייסבוק. אז למה חוסמים אותך?
קודם כל פייסבוק מפעילה בעצם שתי היררכיות. היררכיה אחת זה של הפוסטים שכל אחד מאיתנו מעלה. והיררכיה שנייה זה הפוסטים בקידום ממומן. אני היום יכול לפרסם בפייסבוק, אני מפרסם בפייסבוק בפרופיל שלי ומגיע לחברים שלי, אין לי את האפשרות שהיא חלק מדמוקרטיה. אין לי את האפשרות להביע את הקול שלי לפרסם אותו בקידום ממומן כמו שעכשיו כל ארגון עם אג'נדה עושה. להגיע לקהלים רחבים. זה נשלל ממני. בעצם, אפשר להגיד שאיפשהו סתמו לי את הפה בצורה לא מלאה, אבל בצורה דיי דרמטית ליכולת שלי להגיע החוצה.

בעצם פייסבוק באה ואומרת אתה לא תוכל לסחור בספר שהשם שלו כולל את המילה "קנאביס". אם אתה היית קורא לצורך העניין לספר הזה, מלחמת הזנות, לא הייתה בעיה?

אם הייתי קורא לספר הזה המדריך למתנקש המתחיל, דוגמא מהחיים, יש ספר כזה שמקודם בפייסבוק.

עם זה אין בעיה?
עם זה אין שום בעיה. אם הייתי קורא לספר רצח בשבת בבוקר. אין שום בעיה.

אבל אם כתובה המילה קנאביס בכותרת אתה BAD?
לא רק לינוי. אם כתובה המילה קנאביס בכותרת אז אני פסול. אם כתוב אם כתוב המילה קנאביס בפוסט, אני פסול. אם יש ייצוג גרפי של קנאביס, העלה של הקנאביס מופיע על כריכת הספר שלי, אני פסול. אסור לי לפרסם את כריכת הספר שלי. במאה ה-21 אני לא יכול להביע את המחאה של המטופלים בשום רשת חברתית.

עזוב את המחאה של המטופלים למעשה גם אם הספר בכלל לא היה עוסק במחאת מטופלים. עצם זה שכתובה המילה קנאביס, זה האבסורד. אז עכשיו זה פייסבוק.
חשוב באמת להגיד אולי שאין להם מושג. זאת אומרת, זה לא שמישהו קרא את הספר והחליט שיש בו דברים לא נכונים.

אין להם מושג במה הוא עוסק?
לא.

פשוט כתובה המילה האסורה.
עכשיו חשוב מאוד להדגיש שמבחינת תקנונית, פייסבוק אוסר לפרסם קנאביס. פייסבוק אוסר לפרסם מוצרי עישון. פייסבוק לא אוסר לפרסם ספרים. אין שום הגבלה כזאתי תקנונית, אין דבר כזה. אין הגדרה כזאתי.

אבל אתה כאילו "מעודד".
אני לא. סליחה.

לא אני מתכוונת מהזווית שלהם, אתה בעצם מדיח לפשע נוראי.
קודם כל ביו-טיוב, הסרטון שעשינו, שזה סרטון שממש מביע זעקה של חולים שלא מצליחים לקבל טיפול רפואי שדרוש להם, הסרטון הזה באמת נפסל על ידי יו-טיוב בטענה שהוא מעודד שימוש בסמים לא חוקיים. מי שיראה את הסרטון ויראה אותו 10 פעמים לא יצליח למצוא שם שום רמז לעידוד כזה. אנחנו דורשים לקחת צמח שעוזר להרבה מאוד אנשים וגם לאנשים שהוא לא עוזר להם במיוחד, הוא לא באמת מפריע. ולאפשר לאנשים להשתמש בו כמו שהם יכולים להשתמש עכשיו בבקבוק וודקה, כמו שהם יכולים להשתמש בקופסת סיגריה שיכולה להרוג אותם.

יש איסור גם על פרסום של סיגריות.

אבל אם הייתי כותב ספר על קפה וסיגריות, אז לא היו חוסמים אותי.

כן לא היו חוסמים את זה. נכון. לא היו חוסמים את זה. אז אתה חסום בפייסבוק. אתה חסום ביו-טיוב. יש עוד רשתות חברתיות שבהם אתה חסום?

בוודאי. הורידו לי את עמוד האינסטגרם.

ששייך לפייסבוק בעצם? אינסטגרם ופייסבוק שייכים למטא.
בגוגל אני חייב להגיד, משפטית בשביל שלא זה, לא בדיוק צנזרו אותי. רק אמרו לי שאני לא יכול לעלות מודעות שיש בהם את המילה קנאביס. או להשתמש בקנאביס בתור מונח חיפוש. או להראות את הכריכה של הספר כי יש עליו קנאביס.

אבל אנחנו מדברים על גוף שמפרסם חברות קנאביס?

כן. אבל גם כשעשיתי מודעה שאמרה הספר שמתעד את מאבקם של החולים שזקוקים לשימוש בצמח בלתי חוקי. גם את זה פסלו בגלל עבירה על מדיניות הסמים. ככה הם טענו. אני אגב לא הצלחתי לקבל תשובות מאף אחד מהגופים האלה.

חברות קנאביס מפרסמות בכל המקומות האלה.
אבל הם לא מפחידות. אני כנראה—לא אני אגב. זה לא אני. זה לא עניין אישי. גם לא עניין אישי בספר. הספר מספר את קולה של קהילה שנאבקת. יש בספר 35 סיפורים. חלקם של אנשים כמו גיא לרר, או גדי וילסרצקי או ניר המלאך, או שלומי סנדק או דוקטור ברקת שיף קרן. הרבה אנשים שמספרים כל אחד מהזווית שלו את הקול הזה של בעצם קהילה נאבקת. ובואי נגיד, שבסופו של יום, גם אם זה היה ספר דימוני וגם אם זה היה מאבק חברתי, זה לא היה אמור להיחסם.

זה מדהים בעיניי ואגב מדייקים אותי. צריכים לומר. חברות הקנאביס מפרסמות במדינות שבהן מותר. לא בישראל.

כשחברות קנאביס מפעילות ערוצים בטלגרם, אני מדבר בשוק הרפואי, החוקי. מפעילות ערוצים בטלגרם בשביל לעדכן מטופלים על זנים שיוצאים וכל מיני דברים כאלה. אף אחד לא חוסם להם את הערוץ. אני חסום גם בטלגרם. הערוץ של מלחמות הקנאביס אני לא יודע על עוד דבר כזה נחסם בטלגרם. זאת אומרת הכל עובר בטלגרם, אני חסום בטלגרם. אני לא מכיר עוד אנשים.
רק אל תגידו את המילים המפורשות.
לא אז מותר לכם להגיד את המילים המפורשות. אין בעיה שתקנו קנאביס. אין בעיה אפילו שתקנו קנאביס מתחת לשולחן. אבל תחיו מתחת לשולחן. אל תרימו את הראש. אל תהיו איום על הסדר הקיים. זה בסוף הסיפור. אני הרמתי ראש ואני מאיים על הסדר הקיים. אני ומאות אנשים שלוקחים איתי חלק בדבר הזה שנקרא מלחמות הקנאביס שהפך להיות תנועה עממית. זה משהו שהוא כבר הרבה יותר גדול ממני. בפעם האחרונה שספרתי, כמה אנשים ממש השקיעו מזמנם ומכספם ומהאנרגיה שלהם בדבר הזה, מעבר ללקנות את הספר, הגעתי ל-300. והדבר הזה הוא מהווה איום על הסדר הקיים. גם כי הסיפור של מלחמות הקנאביס הוא יותר גדול מקנאביס. הסיפור של מלחמות הקנאביס הוא גם מדבר על רפואה שבעצם איבדה את הצפון וקשה לי להגיד את זה. ואיפשהו שחכה שיש בכלל איזושהי אפשרות לטיפול באיזשהו חומר טבעי. זה לא רק קנאביס. זה ממש הפך למצור של חברת התרופות על הרופאים. את תבואי עכשיו לרופאה נגיד עם לחץ דם גבוה, בטח שהוא לא ימליץ לך על קנאביס שזה טיפול הרבה יותר טוב ללחץ דם גבוה מאשר תרופות. אבל הוא גם לא ימליץ לך על מיץ סלרי שגם זה טיפול שיכול להיות לך אפקטיבי ובטח שיש לו הרבה פחות תופעות לוואי.

שאלה, כל זה מוביל אותי לפחות למסקנה שבעצם דווקא המדיה הממוסדת, הישנה, הרבה יותר הייתה פתוחה לשינויים ולדיסקורס נקרא לזה, ליברלי יותר או חדש יותר, או מבוסס מדעי יותר מהמדיה החדשה, מהרשתות החברתיות. שזה סוג של אבסורד. כי הציפייה אמורה להיות הפוכה.

נכון. אני חושב וזה ממש תיאוריה. אפילו תקראי לזה, תיאורית קונספירציה. בואי נגיד לכאורה. אנחנו עכשיו הכל לכאורה. לכאורה אם הייתי חברת תרופות, והייתי רואה מה קורה במדינות לגליזציה. איך מכירות התרופות צונחות באחוזים דו ספרתיים שזה מיליארדים הרי. והייתי מאוד מודאג משיח כזה שאומר רגע קנאביס צריך להיות טיפול קו ראשון להרבה התוויות וצריך להיות חוקי, וכו'. וממשהו כזה שהופך להיות תופעה, כי בסוף, את יודעת יש הרבה תופעות שפתאום כשיש לאנשים ספר ללכת איתו הם מקבלים איזשהו עוצמה חדשה. אז נגיד אני יכול עכשיו בתור חברת תרופות מאוד חזקה אני יכול לשלוח יד, אולי, אולי לכאורה, אולי אני יכול לשלוח יד לתוך מקומות כמו פייסבוק, גוגל, בסוף זה שני התאגידים שאנחנו מדברים עליהם.

אתה יכול גם לשלוח יד לכל כלי תקשורת בישראל הרבה יותר בקלות.
אבל יש המון. יש המון כלי תקשורת זה המון המון engagement זה בטוח יותר קל להשפיע על שני שחקנים, פייסבוק וגוגל מאשר על המדיה החופשית שהיא בסוף אלפי שחקנים. ומאוד קשה להגיע אליהם.

אני רוצה לסיום לנסות לחשוב איתך, קדימה, אנחנו כן צועדים לכיוון של לא רק אי הפללה, אלא גם לגליזציה ממש. אתה מאמין שכשזה יקרה איך התקשורת תגיב לזה? הממוסדת והלא ממוסדת.

אני רואה מה קורה עד עכשיו. התקשורת אוכלת בדיוק את הסיפור שמאכילים אותה. סליחה שאני אומר ככה. משרד הבריאות מוציא הודעה, אנחנו ממנים וועדה לחקור את ה-CBD, בשורה. התקשורת מעתיקה בשורה ממנים וועדה לבדוק את ה-CBD. סליחה. אני שמעתי ב-2018 הבטחה מליצמן שאומרת שתוך חודשיים, שלושה—לא אני אישית. בתקשורת. שתוך 3 חודשים פותחים את ה-CBD. זה לא קרה. אחר כך שמעתי הבטחה מיואב קיש, שתוך כמה חודשים פותחים את ה-CBD. זה לא קרה. אחר כך נכנס ניצן הורביץ לתפקיד אמר אנחנו משחררים את הצמח. לקח לו שנה למנות וועדה מה הוועדה צריכה להחליט?
ש-CBD זה חומר חוקי אחרי שארגון הבריאות העולמי קבע שזה פתרון נהדר ל-13 מצבים רפואיים מז'וריים. לא ממכר. לא מסוכן. והוא נמכר בכל תחנת דלק באו. איי. סי. די. ופה עדיין אימהות לילדים עם אפילפסיה נאבקות על רישיון על הוצאות אסטרונומיות, על כל מיני מצבים מטורללים שמשרד הבריאות לא מאשר שימוש בטפטפת. מי שמע על דבר כזה בכלל?

זאת אומרת, מה שאתה אומר זה שבעצם התקשורת תאכל את מה שנתנו לה כי זיכרונה קצר?
יגידו לתקשורת עשינו לגליזציה. זה יהיה לגליזציה בלוף כמו שהכל בלוף, המדינה הזאת בענייני קנאביס מה שהיא עושה כל הזמן, זה לייצר תחושה של התקדמות ללא
תקדמות. ממנים וועדות, מבטיחים הבטחות, אומרים כן, טוב, אנחנו פחות נאכוף פחות זה. לא קורה כלום. לא זז כלום והתקשורת כל הזמן אומרת בשורה, בשורה, בשורה, בשורה. אפילו לא בודקת.

כי בשורה זה הרבה יותר click bait. תום וגנר, מלחמות הקנאביס. תודה רבה שהגעת.
תודה רבה שהזמנתם.

ועכשיו אנחנו עוברים לפינתנו מידע מועיל למטופל המתחיל שתגיש לנו רוני כץ עמיחי סמנכ"לית שיווק ומכירות של קרונוס ישראל.

מידע מועיל למטופל המתחיל. והפעם איך אדע אם אני זכאי לקנאביס רפואי?
היחידה לקנאביס רפואי של משרד הבריאות מפרסמת רשימה של מצבים רפואיים שנקראים התוויות רפואיות ומסמך שנקרא נוהל 106. אם אתם סובלים מהתוויה רפואית שנמצאת בנוהל ויחד עם הרופא המטפל שלכם הגעתם למסקנה שמיציתם את הטפולים הרפואיים המקובלים, תוכלו להגיש בקשה לקבלת רישיון לקנאביס רפואי. הנוהל מתעדכן מדיי פעם ולכן מומלץ לעיין בו כדי לקבל את המידע המעודכן ביותר. ניתן למצוא את רשימת ההתוויות הרפואיות העדכניות גם באתר wordpress-1001028-3524973.cloudwaysapps.com או חפשו
Peacenaturalsבגוגל. ולסיום עוד טיפ חשוב. לכו להתייעץ. מניסיוננו אנחנו יודעים שלמטופלים יש שאלות, אבל הם חוששים להתייעץ או מתביישים לשאול. בכל שאלה, פנו לרופא או לרוקח. הם שם בשבילכם.

תודה רוני. בפרק הזה דיברנו על השינויים שעבר עולם התקשורת ביחס שלו לקנאביס בעשורים האחרונים. היו כל כך הרבה קידומים של מחקרים וגילוי יתרונות רפואיים של הצמח וזה כן הביא לשיח חדש שמתקיים לא רק באקדמיה, במעבדות מחקר ובבתי חולים, גם במערכות החדשות של גופי העיתונות השונים. אולי ברשתות החברתיות, פחות. לתקשורת יש חשיבות אדירה בקביעת סדר היום הציבורי. ויחד עם השיח הער שמתקיים ברשתות החברתיות במקביל אנחנו גם רואים איך עדיין פועלים כוחות שונים כדי לקחת אותו אחורה. תודה רבה שהאזנתם לזמן קנאביס, לפרקים נוספים, הצטרפו אלינו בספוטיפיי ובאפליקציות הפודאקסטים המוכרות.