מאמרים

הקנאביס לא מנהל אותי אבל הוא עוזר לי לנהל את עצמי טוב יותר: שיחה על קנאביס ופוסט טראומה

הקנאביס לא מנהל אותי אבל הוא
בשירות הצבאי אופק סבלה מהתקפי אסטמה קשים, שהתגלו כהתקפי חרדה, התקיפה מהעבר חזרה לחייה. השקיעה התחילה אבל אופק לא הייתה מוכנה להיכנע לה, היא עשתה ולקחה כל מה שהרופאים אמרו. זה לא עזר, אופק המשיכה לדעוך וכמעט נכנעה לייאוש, אבל הכל השתנה כשהיא החליטה לקחת אחריות על החיים שלה ולקבל את הטיפול שנותן לה כוח להתמודד.
הקנאביס לא מנהל אותי אבל הוא

מתי גילית שאת סובלת מפוסט טראומה?

בצבא אבחנו אותי עם PTSD עם חרדות. ביום ספורט הייתי צריכה להגיע לבריכה במצפה רמון והיה לי התקף אסטמה שהקשה עליי נורא לנשום. הייתי חייבת להגיע, אבל היה לי קשה ללכת וראיתי שחור בעיניים. חיילות ראו אותי ולקחו אותי למרפאה, היה שם פסיכיאטר שאמר לי שזה התקף חרדה ולא אסטמה, זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו קישר את ההתקפים האלה שלי לחרדה.

איך הרגשת שאמרו לך את זה?

זאת תחושה נוראית, הרגשתי לא נעים בכלל, הדחקתי, לא התייחסתי לזה. מבחינתי זו אסטמה ולא חרדה, אני יודעת מה זה אסטמה, יש לי את זה מהתיכון, יש לי משאף, זה לא הגיוני שזה משהו אחר. לא עשיתי את הקישור לטראומה שעברתי, אבל כשהחלטתי שאני הולכת לטפל בזה, אז זה הדבר הראשון שקפץ. סיפרתי לפסיכולוג בבסיס החדש שעברתי אליו, שהפסיכיאטר בבסיס הקודם אמר שלדעתו היה לי התקף חרדה, והמשכתי לזה שעברתי תקיפה.

איזה טיפול קיבלת לאחר שאובחן אצלך - PTSD?

קודם כל, במהלך הטיפול זה לא באמת דובר, אף אחד לא ציין שיש לי אבחון של פוסט טראומה וכולי. אני זוכרת שבשלב מאוד מאוחר בטיפול פשוט שאלתי מה זה, מה זה הדיכאון הזה ואז הפסיכולוג שטיפל בי אמר לי שזה פוסט טראומה. עד אז זה היה מבחינתי רק חרדות. טופלתי אצל פסיכולוג וקבוצת טיפול זה עזר עד גבול מסויים, אז הפסיכולוג הפנה אותי לפסיכיאטר הבסיסי, והוא התחיל לתת לי כדורים.

האם הכדורים עזרו?

התחלתי עם חצי כדור. הרגשתי שהחיים הולכים ליידי ואני הולכת לאט לידם. לא הצלחתי לתפקד והייתי נרדמת מול המחשב, ממש לא הצלחתי להחזיק את עצמי. היו לי פגישות עם הפסיכיאטר כל חודש – חודשיים וכל הזמן אמרתי שאני לא מרגישה שהמצב משתפר, ואז הוא אמר לי להעלות את המינון. בפעם האחרונה שניפגשתי אתו התעקשתי שהמצב לא משתפר ושהכדורים עושים לי לא טוב, וגם החברות עשו לי שיחה על הכדורים, דאגו לי, ראו שזה עושה לי לא טוב. ואז כשפתחתי את זה מול הפסיכיאטר הוא שוב העלה לי את המינון. לא הסכמתי, אמרתי שאני לא רוצה להמשיך ומבחינתו זה היה או שתקחי את הכדורים או שאני שולח אותך לאשפוז כפוי כי את מסוכנת לעצמך.

איך התמודדת עם זה?

אני זוכרת שעוד לא נכנסתי לשגרה של השבוע, הרמתי טלפון לאבא שלי ואז הפלתי עליו הכל, את החרדות, את הטיפול ואת הכדורים, ההורים לא ידעו כלום עד אז. הם באו לאסוף אותי באותו יום.

נתנו לך נשק במצב כזה?

כן. הרגשתי שהעולם חרב עליי, חשבתי שאני משתגעת וכל העולם נותן לי אישור שאני משתגעת. הרגשתי שאין לי אפילו עם מי לדבר הזה. הפסיכיאטר רק ייתן לי כדורים, עם הפסיכולוג כבר אין לי מה לשתף, הרגשתי שאני בלופ שלא נגמר וכל זה בחוסר שינה שמקצין את הרע לגרוע, מצבי רוח של עליות וירידות, קיצוניות שאני לא יכולה לתאר. הפסיכיאטר הראשי של חיל האוויר הבין את המצב שלי ובאישור שלו הפסקתי עם הכדורים, אחרי הסיפור הזה חזרתי לבסיס והמשכתי לשרת עד סוף השירות.

איך הפוסט טראומה באה לידי ביטוי בחיי היום יום שלך?

זה מתבטא בעיקר בסיטואציות חברתיות. מאוד קשה לי לתקשר וליצור שיח בפעם הראשונה, אני מאוד ננעלת וחושדת. בין אם זה ללכת למקומות לבד, הייתי מחשבת מתי אין הרבה אנשים, איך אני אצור כמה שפחות אינטראקציה, ובאופן כללי העדפתי להישאר בבית ולא לצאת, קשה לסמוך על אנשים ולתת אמון בקלות, זו חוויה שיכולה להרגיש מאוד לבד. אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה לשמור על עצמי, כל הזמן מחזיקה את עצמי בתחושה של 'היכון' וזה נורא מעייף. אני יכולה לעמוד כמו חומה שאני בטוחה שעומדת טוב, אבל אז פתאום משפט אחד בטלוויזיה יכול לפרק לי אותה ואז אני צריכה לבנות אותה מחדש. הפוסט טראומה משפיעה גם על האינטראקציות עם מרצים, עם הבוס בעבודה, עם חברים וחברות, עם בן זוג, זה משפיע על הכל. כמו DJ שלפעמים דבר אחד יותר רועש מדברים אחרים, וזה כל הזמן משתנה.

איך שמעת על קנאביס רפואי בהקשר של הקלה במצבי פוסט טראומה?

השתחררתי ולא ידעתי אם אני רוצה להמשיך טיפול או לא להמשיך, אבל המשכתי וגם חזרתי לכדורים. קנאביס בכלל לא היה חלק מהסביבה שלי, בכלל, כל תחום העישון היה רחוק ממני שנות אור. הגעתי לפסיכיאטרית עדינה ומכילה שנתנה לי תיקון לחוויה מהצבא. ניסינו כמה כדורים בכמה סבבים, והתופעות חזרו והכדורים לא עזרו.

הגעתי לקנאביס דרך חברים של חברים בישיבה כזאת של חבר'ה, בתקופה שהיו לי בעיות שינה ממש קשות. אחד החברים אמר לי שזה יכול לעזור לי להירדם. אני כבר הייתי נואשת, עישנתי וישנתי כמו שלא ישנתי כבר שנים. זה היה שינוי משמעותי ושינוי מטורף, מעכשיו לעכשיו. רציתי להעלות את זה מול הפסיכולוג ונורא חששתי כי אמרתי לעצמי שזה סמים ולא ידעתי אם מותר לדבר על זה, אם אסור, אם הוא יערב את ההורים, את המשטרה. בסוף שיתפתי אותו שהתנסיתי בקנאביס ושזה ממש עזר לי להירדם. הוא שלח אותי לקרוא על זה ולדבר על זה עם הפסיכיאטרית והוא אמר לי שהוא חושב שכדאי לי לנסות, ממש עודד אותי. דיברתי עם הפסיכיאטרית, זה היה בשנת – 2018 כשכבר הייתה רפורמה והיה הרבה מידע, ולמרות זאת היא לא ידעה כל כך מה לעשות עם זה.

תוכלי לשתף בתהליך קבלת רישיון הקנאביס הרפואי?

חיפשתי רופאים באינטרנט. התחלתי להתקשר לרופאים באזור המרכז, חלק מהם אמרו שהם בכלל לא מתעסקים בזה, לא קיבלתי מענה. חיפשתי בפייסבוק ובסוף הגעתי לפסיכיאטרית שמקבלת בראשון לציון באופן פרטי, אלף שקלים למפגש, ודרכה קיבלתי רישיון. מה שהייתי צריכה להביא זה טפסים, דו"ח תרופות מהשנה האחרונה, הייתי צריכה להביא אישור מרופא המשפחה שאני כשירה לקבל קנאביס, רופא משפחה שלא היה קשור לתהליך שלי בשום אופן, והכי משפיל הייתה הדרישה להביא המלצה מהפסיכולוג מהצבא. זו חוויה ממש אבל ממש מביכה וממש לא נעימה, זה מביך וזה מביש, ואין לי איך לצאת מזה. לעשות את כל הטלפונים האלה ולקבל כל כך הרבה 'לא', בתהליך שנמשך בערך שנה, כשבזמן הזה המדינה בעצם הופכת אותי לעבריינית, כי אני לא אוותר על הדבר היחיד שמאפשר לי לישון.

איך הקנאביס הרפואי עוזר לך להתמודד עם הפוסט טראומה?

זוועה. הלוואי שהייתי יכולה להגיד משהו יותר נעים אבל זה פשוט מביש. איך מדינה שאמורה לתמוך באזרחים שלה, ששולחת אנשים לצבא למשל, איך היא מסירה אחריות. זה נורא קשה, אבל מאמינה שיש כל כך הרבה בנות כמוני שלא מרגישות טוב עם התהליך הזה. הן צריכות לחדש את הרישיון שלהן כל חצי שנה או שנה, ותמיד יש פחד שיקחו את זה ממך. זה עוזר לי לחיות ליד הפוסט טראומה וזה עוזר לי לתפקד ואני חושבת שבמקום שהמדינה תעזור למטופלים, במקום שתסבסד, היא לא עוזרת בשום דבר. זה לא הגיוני שהורים לילדים אוטיסטיים צריכים לסבול כדי להשיג לילד שלהם משהו שעוזר.

עצם זה שבכלל הגעתי לקנאביס דרך חברים ולא דרך הגורמים הרפואיים זה בעיה של המדינה. איך זה הגיוני שאתם מונעים ממישהו שסובל ידע על משהו שיכול לעזור? אני אקח או לא אקח, זה כבר שלי, אבל למנוע ממני את זה? לא להעלות את האפשרות?

עצה שהיית נותנת למי שחושד שיש לו פוסט טראומה?

אני חושבת שקודם כל חשוב לא להתבייש ולא להרגיש אשמה, לא לפחד לדבר על זה, לבדוק את כל הזכויות שלך ואני חושבת שמאוד חשוב להבין שטיפול זה לא מילה גסה, טיפול יכול לעשות פלאים. דיבור זה מאוד חשוב, אם לא מדברים אז הכל הופך להיות גדול יותר ואם מדברים על הדברים זה מקטין את החששות ומאוד עוזר.

טיפ מהניסיון שלך למטופלי קנאביס רפואי מתחילים

לא ללכת לפי כל מה שאומרים לכם, פשוט לנסות, כי זה מאוד אינדיווידואלי. חבל שלא ידעתי לפני על חברות ביטוח פרטיות שיכולות לכסות את העלות של המרשמים החודשיים. שווה לעשות את הבדיקה הזאת לפני שמתחילים את תהליך הרישיון, כי בסוף מדובר בלא מעט כסף. אם יש אפשרות לקבל החזר עדיף לדעת את זה מראש.